אני רוצה להודות לזוג שזכיתי ללוות - אביעד וחדווה יחיאלי,
ולבנם "בארי ישראל", שהשם נבחר בהשראתו,
התכנים הכתובים להלן נכתבו בהשראת דבר התורה ביום ברית המילה.
תודה רבה, שה' יברך אתכם בכל!
רחלי.
במקורות המים בטבע ישנה חלוקה לשלוש מקורות מים שונים: מעיין, בור ובאר.
מעיין- שפע מים הפורצים מן האדמה ללא גבול ותחום.
בור- כלי תחום באדמה המקבל שפע מים מלמעלה בלבד.
באר- שילוב של נביעה הפורצת מלמטה עם כלי תחום שיצר לה האדם המאפשר גם קבלת שפע מים מלמעלה.
המה"רל במקור שלפנינו מדמה את האישה לבאר-
" ויעקב גופיה למה נזדווג לו זיווגו על הבאר דוקא ?...
כי האשה דומה לבאר שיש לו "ברכות תהום רובצת תחת" (בראשית מט,כה)
(ספר גור אריה על שמות - פרק ב פסוק טו)
מדוע מדמה המה"רל את האישה לבאר?
הדמיון של האישה לבאר הוא בשילוב של המעיין הנובע עם הכלי המקבל שפע מלמעלה. האישה מקבלת מבעלה במפגש יחסי אישות. והיא מולידה חיים אשר נובעים ממנה . מניקה את ילדיה ומעניקה.
בתורת הקבלה ישנן שתי ספירות אשר מיחסים להן תכונות נשיות: המלכות והבינה.
המלכות- לית לה מגרמיה כלום. כולה כלי לקבל שפע מלמעלה. בטילה לספירות שמעליה. ולכן גם נקראת "בריכה", שזה מקביל ל"בור".מקור מים אשר כולו מקבל שפע מלמעלה. אך גם בבאר יש בחינה של קבלת שפע מלמעלה ולכן גם נקראת באר-
"ולפעמים נקרא שם אדני בתורה בכינוי באר, והטעם כי הוא באר מים חיים שבו יתכנסו כל מיני שפע ואצילות של מעלה, כמו שאמרנו. ועל זה נאמר: מעיין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון... .
.. וכשהשכינה מקבלת שפע מברכות של מעלה נקראת מקוה המים, ונשאינה מקבלת ברכות נקראת יבשה,"
(ספר שערי אורה - השער הראשון - הספירה העשירית)
הבינה- לעומת המלכות היא נקראת "אמא עילאה" המולידה את שבע הספירות התחתונות. ומשפיעה למטה-
"וכן סוד באר שבע נקרא ספירת בינ"ה, בדרך השפע והאצילות, בהיותה נובעת כל מיני שפע לז' ספירות אשר תחתיה."
כמו בשתי הספירות העליונות, גם באישה יש את שתי הבחינות. בחינת כלי המקבל שפע מלמעלה, ובחינת מעיין הנובע ומשפיע.
שתי הבחינות הללו מתגלמות בבאר הנובעת מלמטה ומקבלת שפע מלמעלה.
בעיני, בחינות אלו מממשות את מהות העבודה הנשית בכל מעגל חייה- במחזור החודשי, בהיותה אשת איש, בזמן הריונה, בעת לידותיה, ובמשך גידול פרי בטנה. בכל עת נדרשת האישה למצוא אחר האיזון השלם שבין הנתינה לקבלה, בין המלכות לבינה. כאשר מקום זה לא מאוזן האישה חשה שמשהו בתוכה כבוי ,וכאשר היא מגיעה אל האיזון הנכון לה, היא חשה אור גדול המאיר בתוכה ובכל בני ביתה-
." בור הוא מים מכונסין ובאר הוא מעין נובע.
ובכל איש ישראל יש נקודה חיות דכתי' ויפח באפיו כו'. רק האדם צריך למצוא זאת הנקודה. והוא עבודת האדם להמשיך כל המעשים אחר זאת הנקודה.
וזה שתה מים מבורך והיא העבודה בימי המעשה. ובשבת קודש ונוזלים מתוך בארך שנפתח המעין ובא אור חדש והיא נשמה יתירה."
(שפת אמת ספר במדבר - פרשת חקת - שנת תרל"ד)
